קהילת דרבנד
הקדמה
18-17 קהילות ישראל בישובי אגם הכספי במאות
.פרחעבד - ישוב ובו נמצאת קהילת ישראל משנת 1613\ 1614
א. נצר. "פעמים" - 6. עמ' 40. מכון בן-צבי ירושלים. 1980
. (ג'והוד בולג - ישוב "מעיין היהודי". בבית העלמין של הישוב נמצאת מצבה משנת - התמ"ו (1686
א. ישי
.רשט - עיר. .בשנת 1724 מתגוררים בעיר 75 משפחות יהודיות המונות 157נפש
РГАДА. Рапорт Матюшкина … из книги прошений писем1725 года из Кабинета Петра 1.
.מוגרטי - ישוב. סמוך לישוב בבית העלמין ישראל נמצאת מצבת משנת 1739
צ'ורני עמ' 89, 92
.מרגה - ישוב. סמוך לישוב בבית העלמין ישראל נמצאת מצבת משנת 1741
צ'ורני. עמ' 91
.דראי גתתה - אזור כפרים: חקלאי, זווארי. סמוך לאזור הזה נמצאת מצבת ישראל משנת 1742
צ'ורני. עמ' 68
.גרצ'וג - ישוב. סמוך לישוב נמצא בית עלמין ישראל עם מצבה משנת 1750
צ'ורני. עמ' 345
.אנדרי - עיר. סמוך לעיר נמצאת קהילה יהודית משנת 1752
Материалы … Кавказа с 1722 по 1803 год. ч.2. П.И. Буткова. СПб. 1869. ст. 14.
.גילגות הישנה - ישוב בנסיכות קולקת. קהילת ישראל נחרבה במקום בשנת 1760 בקירוב
צ'ורני. עמ' 120
. סלק - ישוב. בבית העלמין של ישראל נמצאת מצבה משנת 1767
צ'ורני. עמ' 86
.גילגות החדשה - ישוב רב לאומי כולל יהודים
מפת צבא רוסיה שנת 1796
.אחמדקנט - ישוב ובו קהילת ישראל ב – 1774
С. Г. Гмелин. Путешествие по России. ч.4. ст. 10.
.גלאי ג'רג - ישוב. סמוך לישוב בבית העלמין של ישראל נמצאת מצבה משנת 1776
צ'ורני. עמ' 121
.טרכוּ (טרקי) - עיר ובה אוכלוסיה יהודית ב – 1796
ЦГВИА. ф.846. оп.10. арх. номер 18474 ч.1. (серебров).ст.12
.דיירייבני ג'ידוב (היום פנדג' די) - ישובים יהודים בשנת 1796
מפת צבא רוסיה שנת 1796
.דרבנד - בירת הנסיכות. בני קהילת "ג'והוד בולג" עוברים לעיר דרבנד ב - 1799 בחסותו של
שיח' עלי חאן דרבנדי
צ'ורני עמ' 41
בנוגע לקיום קהילות ישראל בקווקז המזרחי בתקופה שלפני מאה 17 ,ידוע שבסוף המאה ה – 16 בין הנמלטים מנסיכות שירוון (איזור בין דרבנד לנהר קורה) לקחתיה (אזור במזרח גאורגיה) היו גם יהודים
А.С. Сумбатзаде. Азербайджанцы …АН Азербайджана. Баку 1990. Ст.230
כיום בדרום ארמניה) התקיימה על פני מצבות מסורת ישראל) Eghegis - ובשנות 1226 – 1345 במרחק של כ- 400 ק''מ דרומית מערבית לדרבנד במקום בשם ארגיס
עדות לקיום קהילת ישראל
בית הקברות היהודי מימי הביניים בארגיס ... "פעמים" 98 – 99, ירושלים 2004 דוד עמית ומיכאל סטון. עמ' 67 – 119
.בשנת 1346 פוקדת מגפת דבר את מזרח קווק. סביר להניח שזאת הסיבה להופעת מצבות רבות סמוך לדרבנד אשר תועד ע"י אדם אולארי ב – 1656
.מצבות צפונית לדרבנד מספרו של אדם אוליארי ב – 1656
Олеарий А.
- דרבנד
עוד מימי קדם עוברת "דרך השיירות", לאורך החוף המערבי הנושק לים הכספי. זהו ציר המסחר הראשי בין פרס לארצות הצפוניות לה.
בדרך זו נעו סוחרים ושליחים בעלי תרבויות שונות, צבאות ועוד. לצידי "דרך השיירות" קמו יישובים ונוצרו קהילות שונות. בין השאר "דרך השיירות", עוברת במעבר המישורי הצר ביותר בין חוף הים הכספי - להרי הקווקז. חוסרוב הראשון אנושירוון, גדול מלכי פרס הזורואסטרית (531 - 579), בוחר במעבר הצר הנ"ל לאבן הגבול הצפונית של ה"בֶּנד" - חומת אבן הבנויה בימיו כחישוק המקיף את האימפריה שלו ובכך מגן עליה. במעברי הגבול של ה"בֶּנד", בונה שליט פרס מבצרים ובהם "דר" - שער אשר דרכו נכנסים לפרס ויוצאים ממנה ואכן גם גובים דמי מעבר. השערים הללו מקבלים את הכינוי "דר בֶּנד" (שער חישוק) וזה מקור שמה של העיר דרבנד אשר על חוף הים הכספי ובה גם נמל ימי.
חוסרוב מקים את חומות דרבנד הכספית (מהים להרים) צפונית למקום אשר הייתה מוסתרת כנסיה - מערבית לחוף , ביערות על ההר. הכנסייה הזאת, שבצורתה דומה לכנסיות הראשונות אשר נבנו באפריקה, נבנתה בימי השלטון הקודם של קָוַוד , אביו של חוסרוב (שליט פרס בשנות 488 – 496) אשר היה ידוע כנותן חסות לנוצרים הנרדפים על ידי רומא מזרחית.
החומות נבנו גם סביב אזור הכנסייה ונעשה למקום מגורי שליט דרבנד. חיילי השליט עם משפחותיהם ומשרתים עם משפחותיהם התאכלסו מזרחית למבצר וכדי להגן עליהם , נבנתה החומה הדרומית של העיר - מבצר דרבנד. עם הזמן המבצר הזה הלך והתרחב והפך ל''אבן שואבת'' המושך את תשומת לבן של אימפריות שונות. במהלך קיומה של דרבנד, צבאות גדולים בתקופות שונות משתלטים על העיר פעמים רבות. כובשים חדשים דוחקים כובשים קודמים ואלה נמלטים להרים הסמוכים וכך בהרים נוצרות קהילות שונות הנלחמות על הישרדותן. תחלופת האוכלוסיות בדרבנד היא תופעה שכיחה אשר מונעת מהעיר היווצרות של זהות אתנית כל שהיא
ב – 1578 חייליו של מורד ה – 3, שליט עות'מאני, ב"מסע המזרחי", מגיעים לשירוון למחוז בצפון פרס. את העיר דרבנד, אשר הם מכנים "דמיר קפי" (שער ברזל) קובעים כמרכז שהייתם בשירוון. מקרב אוכלוסיית שירוון וביניהם יהודים, שיעים, נוצרים ועוד , נוצר זרם פליטים שהגיע לקחתיה השכנה (בגאורגיה של היום) בחסות המלך אלכסנדר ה – 2. כעבור 28 שנים, שאה עבאס הגדול, מלך פרס, מחזיר את נסיכות דרבנד לריבונות פרסית. וב – 1614 עבאס הגדול מחזיר את פליטי שירוון לפרס. את היהודים שבתוכם, מיישב עבאס הגדול בפרחעבד (עיר השמחה) שנבנתה על החוף הדרומי של הים הכספי. כך בראשית מאה ה – 17, קהילת פרחעבד, הופכת לצפונית שבין קהילות ישראל בפרס וברבע האחרון של המאה ה-17, מופיעה העדות העברית הראשונה בנסיכות דרבנד שצפונית לפרחעבד
נסיכות דרבנד משתרעת לאורך החוף המערבי של הים הכספי, בין נחל דרווג (14 ק"מ צפונית למבצר דרבנד) למפרץ נייזאעבד/ניזוביה (כ-80 ק"מ דרומית לדרבנד) ורוחבה עד כ - 10 ק"מ. אוכלוסיית האזור ברובה היא מוסלמית
המסגד הגדול בדרבנד
כניסה למסגד הגדול
Козубский Е.
14-כתב פרסי מעל כניסה למסגד מודיעה שמסגד שופץ בידי ארכיטקטור אדדינום בשנת 770 ז"א בסוף מאה ה
Советская археология 8. 1946. М. И. Артамонов. Древний Дербент. Ст.143.
תמונות מספרו של קוזובסקי
(מפת דרבנד (על חוף הים הכספי) מתקופת שלטון פטר הגדול קיסר רוסיה בדרבנד . (1722 – 1725
.שתי החומות המקבילות של העיר דרבנד יורדות מההר במערב לים אשר במזרח וחוסמות את המעבר היבשתי
:דרבנד מחולקת ע"י חומות רוחביות לשלושה חלקים עיקריים
גלא - מבצר, מקום מגורי הנציב של השאה/מלך פרס
שהר - העיר, מזרחית למבצר. נמצאים בה כ – 3000 תושבים רובם שיעים
ג'וברה - חניון העיר או שטח מעבר, גובל בנמל, הגדולה מחלקי העיר ולא מאוכלסת
על רקע דרבנד. ציור מהמאה ה - 18
על רקע דרבנד. ציור מהמאה ה – 19
שער "באיית" בחומה הדרומית בראשית המאה ה – 20
שער "קירכלייר" בחומה הצפונית בסוף המאה ה – 20
החומות הבנויות מאבן צדפים מקומית יורדות במורדות הר דרבנד/ג'לגן/זֶאב (פסגת ההר-708 מטר) אל חוף הים הכספי, מגובה 165 מטר לקו חוף הים שגובהו 24 מטר מתחת לקו האוקיינוס. אורך כל חומה הוא כ-2900 מטר. גובהן בין כ- 10 ל - 18 מטר. רוחבן כ-2 מטר. המרחק בין החומות הוא עד ל-400 מטר. חומות דרבנד שורדות כיבוש צבאות שונים ורק בשנת 1871, בפקודת שלטון צבא רוסיה, מפרקים כמחצית מהחומה הדרומית של העיר
עדויות רצופות לקיום קהילת ישראל במזרח קווקז קיימות במאות ה 17 – 21. הקדומות שביניהן הן מצבות ישראל ב"ג'והוד בולג" (מעיין היהודי) ,ישוב ישראל בנסיכות דרבנד כ – 4.5 ק"מ דרומית לחומה הדרומית של דרבנד
(1686) התמ''ו
(1688) התמ''ח
(1692) התנ''ג
מצבות "ג'והוד בולג" במאה 17. צילום ע"י המחבר בשנת 1999
זו היא תקופת שלטון של השאה סולימן (1694-1666) אשר היה אוהד ישראל.
שנת הופעת המצבה הקדומה סמוך לדרבנד היא 1686 , שנת מגפת הדבר.
סיכום
ישוב ישראלי או ליתר דיוק שרידיו של ישוב זה במזרח הקווקז, מתגלה ע"י כתוביות עבריות על פני מצבות אשר קדומה ביניהן היא משנת – 1686 ונמצאת בבית עלמין של מקום הידוע בשם "ג'והוד בולג''.
מצבה בדרבנד
מצבה בג'והוד בולג
:פריטים אחדים מנוסחים נשמרו לאורך שנים
''...זה האבן של''
''לבית עולמו''
''ליצירה''
''ורבים מישני אדמת עפר יקיצו''
''לפ''ק''
1738-1686
1886-1686
1851-1686
1842-1693
1886-1693
(אוכף ג'לגן ובו מקומו של ישוב "ג'והוד בולג" במבט למזרח (צילומים 1994
בצילום משנת 1994 במבט למערב ל"ג'והוד בולג" מהכביש הראשי. בית עלמין על האוכף המזרחי של ההר, סימן - 1. מחנה - תצפית של חאן דרבנדי, סימן - 2
הישוב עצמו הוקם בבסיס ההר דרבנד\זאב\ג'לגן, כ – 1,550 ק"מ צפונית מזרחית לירושלים, כ - 3.5 ק"מ מערבית לחוף הים הכספי, 4.5 ק"מ דרומית לדרבנד - עיר מקלט לישראל
(к-39-61 СССР.1982).
.סגנון מגורים כפריים אופייניים לאזור במאה ה – 19 על פי חוקר אזרי וולייב פ
Veliev F.I. 19 – 20 esrin evvellerinde Azerbaycanin maddi medeniyyeti. Baki. 2010. Sekil 1.14.
עם הזמן נבנו בתי מגורים של הישוב גם במעלי המדרון ההר ומהישוב הזה לרחבי מזרח הקווקז מתפשטות עדויות עבריות ברצף כרונולוגי
בית עלמין של הישוב התמקם על אוכף ההר. דרומית לבית עלמין נמצאת בריכת מים בנויה מאבנים מסותתות. היא ניזונה דרך תעלות חרס מהמעיין המרוחק כ - 200 מטר דרום מערבית לבריכה
מעבר לערוץ דרומית ל"המעיין היהודי" על ההר, ישנו מקום המכונה "חאן נושטא" (מחנה של חאן), תצפית על מישור החוף דרומי לדרבנד
:שמות הישוב
.ג'והוד בולג" (המעיין היהודי) - כינוי של השכנים המוסלמים תושבי ג'לגן
.דיירייבניה ג'ידוב (כפר היהודים) - כינוי רוסי
.אבסובו - כינוי בפי בני הקהילה יוצאי היישוב
השם "ג'והוד בולג" עדות על בעלות קהילת ישראל על המעיין וסביבתו (כנהוג בפרס במאה ה – 17). בעלות על הבעלות על המעיין (מקור מים), מתפשטת גם על ערוץ מי המעיין ועל שפך מי המעיין בים וכן מותנת בזכות דיג בשטח השפך
שמות בני הישוב - עוד בשנות ה - 70 של המאה ה - 20 רובם היו מספרי קודש. לבני הקהילה גם שמות בראשי תיבות כגון: רב חיד"א, רמב"ם, רעב"י, רש"י
בתקופת כהונתו של רב אליהו בן מישאל בין 1810 ל – 1848, על המצבות מופיעים שמות המעמד – כהן, כ"ר (כבוד הרב), בכ"ר (בן כבוד רב). בתקופה הזו מופיע שם בראשי תיבות - רעב"י (רבי עקיבא בן יוסף) . נזכרים גם שמות המשפחה: רנר (שליח, רץ) ב – 1686, קרא ב – 1738, מזרחי ואשכנזי, ב – 1840
שמות המשפחה התקבלו בקהילה לרוב בראשית המאה ה – 20, הן מתבססות על שם האב או סאב עם סיומת ''וב'' ''ייב''. לדוגמה – יצחקוב, שפטיהייב\שפטוב
:שכיחות שמות אנשים ונשים בקהילת "ג'והוד בולג" - דרבנד לפי שנים
משה שלמה
מרדכי מתתיהו
מרדכי שלום
יעקב חנוכה יוסף משה
משה אברהם יוסף יעקב
אברהם משה חנוכה יוסף אליהו
אברהם יוסף אליהו יעקב ישראל
אסנת שרה חנה לאה מלכה רבקה
1686 – 1758
1807 – 1830
1830 - 1840
1840
1842
1851
1873
1847 – 1885
תרשים יוחסין של אחדים ממייסדי ק''ק דרבנד
יצחק
1818-...
|
רעב''י
1871-1801
|
------------------------------------------------------
| | | |
יצחק מרדכי יוחאי אסף
...-1853 ...-1847 ...-1839 ...-1819
שפטיהו
1827-...
|
פרץ
1845-1795
|
--------------------------------------
| | |
זכריה שפטיה יוסף
...-1839 ...-1834 ...-1826
(תרשימי יוחסין'' ג'והוד בולג - דרבנד (המחבר''
לפרנסתם בני הקהילה עסקו בעיקר בגידול פרות שדה, ייצור יין, דייג, צביעת בדים, אריגת שטיחים, מסחר ומלאכות שנות.
.פד"ע (ניב פרסי דרבנדי עברי). הניב נוצר בקרב קהילת ישראל שישבה בסביבה לשונית פרסית.
לשון פרסי היה בשימוש עוד במאה ה – 18. לדוברי ניב פרסי – דרבנדי, השתייכו תושבי קמך, מוגרטי, מיתגי, זידיין, ג'לגן, גימאידי, בילגדי -ישובים סביב לדרבנד
Бакиханов Гюлистан – и – Ирам. Баку.Элм. 1991
בקרב בני הקהילה דוברת לשון הקודש, לניב פרסי – דרבנדי התחברו גם מילים מלשון הקודש ועם פיזור בני קהילה מ"ג'והוד בולג" הניב פרסי – דרבנדי – עברי התפשט ברחבי מזרח הקווקז
לדוגמא , שורה מכתב אמנה למינוי רבי יצחק בן יעקב לדיין קהילת דרבנד ביום ד' כ"ב לחודש טבת שנת
:(1845) תר''ה
בשביל אלה מאה ועשרים מנת* מחציתו בשביל פסח נותן מחציתו בשביל בסוף שנה נותן
(מנת , שם המטבע הפרסי שבמסמך הנ"ל הכוונה לרובל - מטבע רוסי. (המחבר - *
P119\3 ארכיון הרב ר' יעקב בהרר"יץ יצחק ז"ל. הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. ירושלים
:ב"פד"ע" נכתבים בין השאר
.(ביאור לסידור "קול תפילה" מאת אסף פינחסוב (יצא לאור בווילנא ב - (1909-
(התכתבויות בין החיילים של בני הקהילה בצבא רוסיה בימי מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918-
עיתון "זחמתכּש"* (עומל), ביטאון המפלגה הקומוניסטית היוצא לאור בדרבנד בעריכת עשהאל בינייב בשנות 1928 – 1929-
יומנו של אוריאל פינחסוב (1891 ג'רג – 1977 מוסקבה) אשר נשלם ב -1953 במוסקבה-
מאבסבא אבותיהם באו
(ג'והוד (גנאי) שם(כינוי) היה על ראשם(להם
כתב עברי על מצבות - ביטוי לקיום חופש הפולחן לישראל, עדות על יחס סביר לישראל במקום. לאורך תקופת קיומה של קהילת ישראל בנסיכות דרבנד חופש הפולחן לא היה אחיד
1715 -1686 תקופת חופש הפולחן לישראל
זו היא תקופת הופעת יישוב ישראלי בנסיכות דרבנד, על אדמת פרס, בימי שלטונם של השאה סוליימן ואחריו השאה סולטן חוסיין. מצבות ישראל הן העדויות העבריות הקדומות על אדמת פרס אשר החלו להופיע צפונית לפרחעבד, במזרח קווקז, בנסיכות דרבנד. העדויות הן כתוביות עבריות החרוטות על מצבות אבן מלבניות מאונכות(שונות בצורה ממצבות עבריות אחרות שבפרס) על הגבעה ב"ג'והוד בולג" - מעיין היהודי-
ככל הנראה מגפת דבר אשר התפשטה באזור והגיעה גם לנסיכות דרבנד היא סיבה להופעת הקבר העברי הידוע באזור שמוכר בשם "ג'והוד בולג" בקרבת דרבנד
1687 ככל הנראה זו הסיבה גם להחלפתם של שליטי דרבנד, אלליגולי סולטן דרבנדי ליסאק סולטן דרבנדי בין דצמבר 1686 למאי
. בין כד' תשרי ל-ג' חשון שנת התמ''ז
העיר דרבנד יושבת על נתיב מסחר יבשתי וימי. ב – 1686 עונת השייט, בין אסטרחאן (נמל רוסי בשפך נהר וולגה) לדרבנד, הייתה הקצרה מהשנים האחרונות ונמשכה מ – 12 עד ל - 21 באוקטובר (ד תשרי – ג חשוון התמ"ז). בשנה זו בנמל אסטרחאן לא נרשמה אף ספינה בבעלות תושב דרבנד, כאשר בשנים הקודמות בין כ - 40 ספינות היוצאות מאסטרחאן לדרבנד, כ - 5 ספינות היו רשומות בבעלות תושבי דרבנד
СПб ИИ РАН ф. 178. Астраханская изба.
יש לציין פרט חשוב ליישובם של קהילות ישראל בתקופה הזאת לאורך החוף הים הכספי שהוא אהדתו של השאה סולימן
(1694-1666) לישראל. העדות לכך היא צו ההגנה שהעניק בשנת 1690-1691 לזכויות קהילות ישראל והנחה בדמי החסות באחד מערי מחוז גילאן.
1735 – 1716 תקופה ללא חופש פולחן לישראל
שנת 1720 אחת משנות הרפיון השלטוני בפרס. המרידות מתגברות ונציב (נציגו של השאה) דרבנדי נמלט לאספהאן בירת פרס. דרבנד מכנסת בין חומותיה תושבים יהודים, שיעים ועובדי השלטון של נסיכות דרבנד. המורדים שולטים מחוץ לחומות דרבנד. הם מצווים על התושבים היהודים והארמנים(נוצרים) לשאת על בגדיהם סמל בד צהוב, על מנת להבדילם בחוצות ממוסלמים. תקופת המרידות נמשכת עד לפגעיה באינטרסים של רוסיה על שטחה של פרס. רצח סוחרים רוסים (שמכי) הייתה עילה לפלישה של צבא רוסיה לפרס וכיבוש שטח פרס לאורך חופי הים הכספי. הנוכחות הרוסית בפרס גורמת לריבוי תיעוד של המתרחש תחת העין הרוסית בעיקר בימי פטר הגדול
"כיבוש איטי ועקבי של שטחי החוף המערבי הכספי החל ע"י מלכי רוסיה בשנת 1554"
Броневский С. Исторические известия о Кавказе. Москва. 1823.
ב – 1718 לופוכין – קצין מודיעין בצבא רוסיה, במסגרת הכנת מפה כתובה של אזורי החוף המערבי הכספי, מדווח על ישוב המרוחק אגץ' (מידת אורך בפרס במאה ה – 18, כ – 5.5 ק"מ) דרומית לדרבנד
. '' במרחק 5.5 ק"מ דרומית לדרבנד ישנו רק ישוב אחד המרוחק 4.5 ק"מ מדרבנד ושמו ''ג'והוד בולג
-''ישוב בשם ''דירייבניה ג'ידוב B ווילבוא - אחד מקציני הים של פטר הגדול ב''מסע הפרסי'' ב-1722 מעלה על מפת האזור , תחת הסימן
.(כפר היהודים , במרחק של כ - 2000 סג'ן (4.26 ק''מ
.מופיעה עדות על נוכחות יהודים בין חומות דרבנד С במפת דרבנד מתקופת פטר הגדול תחת הסימן
יש להדגיש שבימי שלטון פטר הגדול לא גורשו יהודים מרוסיה, כמו כן , חל ריבוי תיעוד המילה ג'יד /יהודי באזור נוכחות רוסית בפרס. בנוסף התגלה יחסו הטוב של מושל דרבנד , אלוף משנה יונגר לישראל. יחד עם זאת בכל תקופת השלטון הרוסי באזור דרבנד לא נמצאו כתבים על מצבות ישראל . ביטוי להיעדר בטחון ליהודים מחוץ לחומות העיר
1758 – 1735 תקופת חופש פולחן לישראל
בעקבות לחץ אשר הופעל ע"י נדיר שאה פרס, צבא רוסיה נסוג משטחי פרס, והשלטון בדרבנד עובר לנדיר שאה (שולט בדרבנד בשנות 1735 – 1747). נדיר גילה סובלנות לישראל. בתקופה זו מתחדשת מסורת כתוביות על מצבות ישראל בישובים הרריים הקרובים לדרבנד: "מוגרטי", "מרגה", "מג'ליס". מסורת הכתבים העבריים ממשיכה להתקיים גם לאחר רציחתו של נדיר שאה, בימי שלטון נסיכי דרבנד עד שנת 1758
1806 – 1759 תקופה ללא חופש פולחן לישראל
תקופה נוספת של העדר כתוביות עבריות על המצבות החלה ב – 1759 עם כיבוש דרבנד בידי פטח עלי חאן שהוסיף לשם התואר שלו, חאן דרבנדי. ימיו היו ימי מלחמות וכיבוש, אשר הופכים את דרבנד לבירת המדינה הגדולה בתולדות מזרח קווקז. בפסגת כהונתו, מדינת דרבנד המשתרעת בין נסיכות אנדרי בצפון ארדביל בדרום, המרוחקים זה מזה כ- 840 ק"מ. בניו של פטח עלי חאן אחר מות אביהם, כל אחד בתורו, עם עליתם לכס השלטון יורשים תואר חאן דרבנדי ובהדרגה מאבדים את שטחי מדינת דרבנד. למרות יחס אוהד מבית פטח עלי חאן בתקופת שלטונו ושלטון בניו של פטח עלי חאן דרבנדי קהילת ישראל לא זוכה לחופש פולחן. פטח עלי חאן דרבנדי ובניו גדלו וחונכו באזורים נדחים מדרבנד ,באזורי ההרים הגבוהים ובתרבות עובדי אלילים וחיי הישרדות. באזורים הנ''ל על המצבות אין שום מילה כתובה ,כמו לדוגמא בישוב גריז (יישוב בגובה כ – 2,170 מ', כ – 50 ק"מ מערבית לגובא שבאזריה)היכן חיה וגידלה בניה אשת פטח עלי חאן דרבנדי, אמה של שייח' עלי חאן דרבנדי
חוקר תולדות פטליחאן(פטח עלי חאן) דרבנדי, יסקנדר - באק גדג'ינסקי כותב " ... פטח עלי חאן לא השתייך לאף דין (דת)". ללא ספק, התפיסה הזאת השפיעה גם על בניו. סביר להניח שזאת הסיבה להעדר כתבים על מצבות ישראל באזורים תחת שליטתם
ב – 1799, פותחים שבטים הררים במלחמה בשייח' עלי חאן דרבנדי. במהלך מלחמה זו הותקף גם היישוב "ג'והוד בולג". כ – 300 בני הקהילה אשר נותרו בחיים עוברים להתגורר בין חומות דרבנד בחסותו של שיח' עלי חאן דרבנדי. העברתם של בני קהילת ישראל לעיר השיעית בימים ההם הייתה תקדים
בדרבנד, יוצאי "ג'והוד בולג", מאוכלסים בפינת החומות הרוחבית והדרומית סמוך לרובע הארמני, כיום זו החצר הדרומית של הכנסיה ארמנית שהוקמה ב – 1870 – 1871
על שטחה של חצר זו, על פי עדות המדען הראשי של מוזיאון דרבנד אלכסנדר ראובנוב, בשנת 1985, על משקופי הדלתות של קבוצת מבנים ההרוסים נמצאו מזוזות. לפחות שני קלפים מהמזוזות האלה, הועברו לרשות המוזיאון
שנת 1807 תחילת תקופה רצופה -חופש פולחן לישראל
ב – 1806 החלה תקופת השלטון הרוסי בדרבנד. כבר מהימים הראשונים של השלטון הרוסי הצבאי , חלו רדיפות ורצח נגד קהילות ישראל באיזורים ההרריים . על פי בקשתם של רבני דרבנד ,חלק ניכר מקהילות ישראל הנרדפות עוברות להתגורר בדרבנד. בשנת 1807 בבית העלמין "ג'והוד בולג" אשר הוא בית העלמין של קהילת דרבנד מתחדשת מסורת כתוביות על המצבות
.ב – 1830 כתוצאה ממגפת כולרה , מסורת הנוסחים של "ג'והוד בולג" עוברת לבית העלמין החדש שהוקם כ - 1.8 ק''מ דרומית לחומות דרבנד
כל זה נבע כתוצאה מהתפרצות מגילת כולרה באזור וגם בדרבנד
המוצא של מייסדי "ג'והוד בולג" נרמז בשני נוסחים שונים על מצבות שונות אשר משמשים יסוד למורשת כתוביות של מצבות בקהילת דרבנד
הנוסח ראשון הוא על מצבת אהרן בן יוסף רנר שנטמן ב"ג'והוד בולג", ב – 1686
השם משפחה רנר מופיע בתרשים גנאלוגי של וונדסבק
Stammtafeln der Hamburger familie Renner – Ruben c:a 1650 – 1913. Leo daeck institute. New York.
שטח קבורה לקהילת ישראל בוונסבק, בני קיבלה קיבלו מבעל השטח ברנד מגגן ב – 1637
Еврейская Энциклопедия. " Вансбек".
בית עלמין ישראל בוונסבק לא שרד את ההרס של מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחה הזאת עיריית המבורג אספה את מצבות ישראל . .הפזורות באזור לבית העלמין היהודי בישוב אלטונה הסמוך לוונסבק
המצבות בבית העלמין באלטונה דומות למצבות בבית העלמין "ג'והוד בולג" ,הן מלבניות ומאונכות. בנוסחים מופיעים חיבורים כמו: "זה האבן לבית עולמה ... בשנת ... ליצירה". הכתוביות חרוטות על הצד הפנימי. המצבה הקדומה במקום היא משנת השפ"א (1621)
ב"ג'והוד בולג" קטע מהנוסח הקדום "הנולד מן רנר" דומה למבנה משפטי בניב פד"ע, - "אז רנר בירי" שמצביע על התערבות בניסוח של אדם הדובר שפה עברית ופרסית כאחד. בימים ההם קהילת ישראל דוברית פרסית הקרובה ביותר לדרבנד חיה בישוב פרחעבד
הנוסח שני הוא על מצבת נתן בר בניימן שנטמן ב"ג'והוד בולג" ב – 1692.
''ורבים מישני אדמת עפר יקיצו ...שנת...לפ''ק". נוסח זה מצוי בין הנוסחים בבית העלמין היהודי בסלוניקי.
את השווקים של המשי בדרבנד באותם הימים פוקדים גם סוחרי משי דוברי יוונית. בדרכם מדרבנד לבתיהם ב"קונסטנטינופול" מתועדים בספריי מיסוי בנמל בעיר אסטרחן - צפון הים כספי ברוסיה
שמות המשפחה התקבלו באופן גורף בקהילת דרבנד בראשית המאה ה-20 עם הכיבוש הסובייטי. יחד עם זאת מתקופות מוקדמות יותר בקהילה , ידועות שמות המשפחה : אשכנזי , ברזילי , קרא . זאת עדות על הצטרפות לקהילת דרבנד משפחות מקהילות ישראל שונות בתקופות שונות. למרות המצאות המצבה הקדומה ביותר בג'והוד בולג משנת 1683 , ניתן להניח שעוד בשנות ה80' של המאה ה- 17 התגוררו בדרבנד כמה ממשפחות ישראל.
פזורה. קהילות שונות בנסיכויות פרסיות בהיותם משועבדות כלכלית לשליטי הנסיכויות, מידי פעם נעקרו ממקומות מגוריהם והושבו במקומות אחרים. בפרס נהגו ליישב את האוכלוסיות הלא שיעיות מחוץ ליישובים שיעים במקום המכונה "ג'וברי" (או ג'וברה). בנסיכות דרבנד וסביב לה מצאו היהודים את עצמם סמוך ליישובים: "ג'והוד גתתה" (במקומות חבראי, חקלואי, זווארי), "גרצ'וג'' (קהילות זלפים וישראל), "גילגות'' ...
בעלי שמות משפחה גבריאלוב, חנוכייב בדרבנד, על פי מסורתם, מכונים "גיורג'י אוולדי" ילידי גורג'יה\גאורגיה .
רבני דרבנד - מנהיגי הקהילה. בתיהם שמשו כבני כנסות וישיבות ובחיצוניותם לא בלטו כמו המסגדים וכנסיות להבדיל . מראשית המאה ה-19 בזכות רבני דרבנד התגבר הקשר עם רבני רוסיה ונשמר הקשר עם רבני פרס עד שנות ה – 40 של המאה ה – 19. הדורות האחרונים של הרבנים בדרבנד הינם ממשפחת מזרחי (לוי) היו מנהיגי כל קהילות ישראל בקווקז(יוצאי כורדיסטן הפרסית). בעקבות שינוי מעמד קהילות ישראל ברוסיה ב – 1848 הסתיימה תקופת ההשפעה הרבנית של משפחת מזרחי. עם ביטול המנהל הצבאי בדרבנד ב-1860 משפחת מזרחי עולה לירושלים ומובילה אחריה את קהילות ישראל של הקווקז לדורותיהם .
ירושלים במאה ה – 19 נמצאת בריבונות עות'מנית, ודרבנד בריבונות רוסיה, מדינות אשר מנהלות מלחמות ביניהן רוב המאה הזאת. נסיעה בין שתי ארצות עוינות זו לזו הייתה נגישה רק למשפחות בעלות מעמד כלכלי גבוה. הנסיעה כללה את התחנות הבאות בעיקר
נמל בטום על החוף הים השחור, נמל ביירות על חוף הים התיכון ובדרך שכם ירושלים
שמות בני משפחת מזרחי, רבני דרבנד, ב – 1866 מופיעות ברשימות תושבי הרובע היהודי בירושלים כיוצאי יישובי קווקז שונים אך לא מדרבנד אשר היא עיר מרכזית בדרום רוסיה. כנראה במטרה להסתיר את קיומו של זרם עליה רבני דרבנד לארץ ישראל מעיני השלטון הרוסי והעות'מני כאחד. לכן העליה התבצעה מיישובי הפריפריה של דרבנד
בצל הצפיפות ברובע היהודי בירושלים, בתמיכת השר מונטיפיורי חלה התרחבות בניה מחוץ לחומות ירושלים ומול שער שכם התיישבו גם יוצאי קווקז. רוב יוצאי קווקז רוכשים אדמות ובונים את בתיהם צפונית לניסן ב"ק, לצדו של "דרך שכם". הזרם הדל של העולים מקווקז הלך וגבר ובשנת 1886 בירושלים התגוררו עשרות משפחות יוצאי קווקז. ההיסטוריון ד"ר יאיר פז (האוניברסיטה העברית) בהקשר לקיומו של בית הכנסת הכורדי באחת מהחצרות של "אשל אברהם" (נוסד בשנת 1875) או "שכונה גורג'ית", מול שער שכם, מזכיר בפרסומו את השמות, אליגולי ומזרחי, שמות מקהילת דרבנד. אליגולי ,שמו של שליט דרבנד בשנה שהופיעו המצבות הראשונות ב"ג'והוד בולג". מזרחי - שם המשפחה של רבני דרבנד וקהילות קווקז כולל גורג'יה (גאורגיה\גרוזיה).
מוצא משפחת מזרחי כאמור מכורדיסטן , איזור אורמיה.
מקורות
אלטשולר מ. אגרות ותעודות מארכיון הרב ר' יעקב בהרר"יץ יצחק ז"ל. ד"ר מרדכי אלטשולר. ירושלים. תשל"ד
יהושע בן – אריה. ירושלים החדשה ... ירושלים. תשל"ט
רבי יעקב במ"ו יצחק. תולדות יהודי דאקיסטאן המדאים. ירושלים. תרנ''ד. ישי א. א.י (המחבר). רשימת מצבות ישראל הידועות שבמעיין היהודי ובדרבנד . נצר א. רדיפות והשמדות בתולדות יהודי איראן במאה הי"ז. "פעמים" - 6. מכון בן-צבי ירושלים. 1980 סקרי ירושלים בפקודת מונטיפיורי. פז י. ההקדש הכורדי ובית הכנסת הגורג'י בשכונת אשל אברהם בירושלים בתקופת המנדט. האוניברסיטה העברית 2014 פירקוביץ' א. "אבני זיכרון" ווילנא תרל"ב. פישל ו.י. יהודים באיראן במאות ט"ז – י"ח. "פעמים" - 6. מכון בן-צבי ירושלים. 1980. צ'ורני (טשארני י.) "ספר המסעות". פטרבורג. תרמ"ד
АВП. Архив Внешней Политики России.
АВПР. Архив Внешней Политики России.
АКАК. Акты собранные Кавказской Археологической Комиссией. (т.6.Тифлис. 1874.)
Арунова М.Р. и Ашрафян К.З. Государство Надир Шаха АН СССР Москва 1958.
Бакунина В.И. Персидский поход в 1796 г. Русская старина. 1887.
Березин И. Путешествие по… Казань. 1850
Броневский С.М. Исторические выписки о сношении России с Персиею, …СПб.,1996
Бутков П.Г. Материалы для новой истории Кавказа 1722 – 1803. СПб 1869.
Вопросы истории Дагестана (Досоветский период). Махачкала. АН СССР. 1975 ЦГИЯЛ, ф. 1286, оп.
5, 1851 г., д. 372, л. 37 (279).
ГАРФ Государственный Архив Российской Федерации.
Гербер И.Г. 1728. Известия о находящихся с западной стороны Каспийского моря… Отябрь. СПб. 1760 г. Сочинения и переводы к пользе и увеселению служащие. Cентябрь, 1760 г. СПб ИАН.
Гмелин С. Путешествие из Баку в Дербент. СПб. 1784. Путешествие по России. ч.4. Перевод В.В. Скорый.
Документы по истории Дагестана XIX в. Вопросы истории Дагестана (Досоветский период), Махачкала. АН СССР. 1975.
Дубровин Н. Закавказье от 1803 до 1806 г., СПб 1866. Поход граф. Зубова в Персию в 1796 г. с приложением оперативной карты похода ... план осады Дербента. Военный сборник. № 2-6. СПб., 1874. История войны и владычества Российских на Кавказе.
Еврейская Энциклопедия. Издательство Брокгауза и Ефрона. 16 томов. СПб 1906-1913.
Зайцев И.В., Костикьян К.П. Ирано – славика 2010 №2 (22). Указ сефевидского шаха Сулеймана еврейской общине Гиляна … ст. 48 – 49.
Зевакин Е. С. Прикаспийские провинции в эпоху русской оккупации 18 века Известия общества обследования и изучения Азербайджана Баку 1927 г.
Из дел архива Главного Управления Наместника Кавказского, по описи №80 1832 г.
История география и этнография Дагестана 17 – 19 вв. Вост. Литература. Москва 1958.
К-39-61 СССР.1982 . (карта).
Кавказ. №48, №49. Тифлис.1847. Жизнь Фат-Али-хана Кубинского.
Кавказский календарь на 1857 г.
Козубский Е. История Дербента. Т-Х-шура.1906.
Леванда В. О. Полный хронологический сборник законов и положений, касающихся Евреев, от Уложения Царя Алексея Михайловича до настоящего времени. 1649–1873 гг. СПб., 1874.Легкобытов В. СПб. 1836.
Легкобытов В. Обозрение Российских владений за Кавказом. …. ч.1.содержание. ч.4. Дербентская провинция. ст. 151-187. СПб 1836.
Полиевктов М.П. Проект ... в 18 в. ... Материалы по истории Грузии и Кавказа. Тбилиси 1937.
Полное собрание законов Российской империи. Собрание второе. Том 3. 1828. СПб., 1830.
Полное собрание законов Российской империи. Собрание первое. Т. 7. 1723-1727. СПб., 1830. Т. 10. Отделение первое. 1835. СПб., 1836. Собрание второе. Т. 19. Отделение первое. 1844. СПб., 1845.
Пржецлавский П. Нравы и обычаи в Дагестане. В.С. т.12. СПб 1860 г.
Радожицкий Ил. Историческое известие о походе российских войск в 1796 году в Дагестан и Персию под командою графа Валериана Александровича Зубова. Отечественные записки, Часть 31. № 88.
Рахмани А.А. Азербайджан в (1590 – 1700) Баку. 1981.
РГАДА. Российский Государственный Архив Древних Актов.
РГВИА. Российский Государственный Военный Исторический Архив.
Русский архив. 1885.
Симонович Ф.Ф. Описание; Табасарана. 1796 г. Юж. Дагестана. 1796 г. ЦГАДА. ф. Ермоловых.
СИРИО. Сборник Имперского Российского Исторического Общества.
СПб ИИ РАН.
Тормосов А.П. Выдержки из "Ведомости" 1811. ЦГВИА. ф. ВУА.
УКХ. Указы Кубинских ханов. Тбилиси 1937.
Чекулаев Н.Д. Управление Дербентским гарнизоном. 1722 – 1735. Вопросы истории М. 2/2009.
ЦГА РД. Центральный Государственный Архив Республики Дагестан.
Из дел архива Главного Управления Наместника Кавказского, по описи №80. Год 1832.
ЦГВИА. Центральный Государственный Военный Исторический Архив.
Luncz M. Jerusalem. Wien. 1882.
Leo daeck institute. New York.
Veliev F.I. Baki. 2010.
מהדורה זו של "קהילת דרבנד בעדויות התמ"ו – התרמ"ו (1686 – 1886)" מאת א. ישי, בחדרה - 2016, מוקצת לטובת הציבור הרחב