צילום לוויין של האגם הכספי - ויקיפדיה

 

קהילות ישראל באגם הכספי במאות ה-18-17

עדת ישראל הכספית

יוצאי קהילות ישראל , גיאורגיה ואירופה , בחסות מלכי פרס בישובי החוף הכספי הפרסי במאה ה-17 מייסדים את 'עדת ישראל הכספית'.

מימי קדם ערי נמל - תחנות על נתיבי תחבורה הראשיים, שימשו כתחנות בינים את הקבוצות אתניות השונות.

גם ערי החוף הכספי אירחו אוכלוסיות שונות.  האגם הכספי, מוכר יותר כים הכספי (אורכו המרבי 1030 ק"מ), משמש מרחב התחבורתי הימי לערי הנמל לאורך דרך המסחר בין אסיה למזרח התיכון שעוברת דרך החוף המערבי הכספי. 

עיר - מבצר, דֵרְבֵּנְד, היושבת על החוף המערבי של ים הכספי, על דרך המסחר הראשי, כסף הצפוני של פרס  מימי חוסרוב הראשון אנושירוון שליט פרס בשנים 531 – 579.  במאות ה-17 וה–18, דרבנד היא בירת המחוז הצפוני ביותר בפרס, היא בעלת שני מפרצים המשמשים כנמלים על הנתיב הימי

אסטרחאן (רוסיה) -פַרָחְעַבָּד (פרס).  

מהעדויות ששרדו ידועות קהילות ישראל מהמאה ה–17 והן משוערות כמייסדות העדה הכספית והן תחת חסות מלכי פרס:

                  

פַרָחְעַבָּד -  בשנת 1613... יהודים מגרוזיה (יחד עם בני עמים אחרים) הובאו לאיראן וישבו בפרח – אבאד (בידי השאה עבבס הגדול).  מטרתו של השאה הייתה להרוס את כלכלת גרוזיה ולסייע בפיתוח תעשיית המשי באזור ...  (כעבור כ-54 שנים קהילת פַרָחְעַבָּד מתפזרת). 

פעמים – 6 ירושלים 1980 עמנון נצר עמ. 39 - 40.              

 

רֵשְט - בשנת 1691 בסביבת העיר, מתגלות קהילות ישראל שחיים תחת חסות השאה.

Ирано – славика 2010 №2 (22).  И.В. Зайцев, К.П. Костикьян. Указ сефевидского шаха Сулеймана еврейской общине Гиляна … ст. 48 – 49

 

דֵרְבֵּנְד -  בשנת 1686 בקירבת העיר מתגלה ישוב ג'וּהוּד בּוּלַג (המעיין היהודי), תחת חסות השאה.      

העדות הקדומה ביותר להימצאות ישראל בסביבת דרבנד היא מצבת ישראל משנת התמ"ו (1686) בימים שבדרבנד ישב נציב השאה אליגולה - סולטן דרבנדי.  כעבור מספר חודשים בשנת 1687 הוחלף נציב בדרבנד ושמו היה יסאק - סולטן דרבנד.         

זו היא תקופה שקהילת ישראל ממזנדרן כבר התפזרה ובגילאן ישראל רק החלה להופיע, ובקרבת דרבנד התמקמה קהילת ''המעיין היהודי'' לרגלי הר.                                                                                                

 א.י.

 

במאה ה–18 המרחב - רֵשְט-דֵרְבֵּנְד (המרחק ביניהם כ–525 ק"מ)  נמצא בהיעדר יציבות פוליטית וצבאית , אוכלוסיות רבות וקהילות ישראל ביניהם נודדות ממקום למקום.  קהילות ישראל משנות את מיקומן במגמה להגיע לאזור דֵרְבֵּנְד.  עד סוף המאה ה-18 במרחב הזה מתקיימות יותר מ–80 קהילות ישראל.

לבני קהילות המרחב הנ''ל  לשון/ניב פרסי-עברי משותף, סביבה גאופוליטית משותפת ומנהיגות רבנית מקושרת.                                                      

דֵרְבֵּנְד המרוחקת מבירת פרס איספהן (כ-1,100 ק"מ דרומית מזרחית לדרבנד) בראשית המאה ה-18 , סובלת מהתפרעות דאוד באק, ראש המורדים באזור, הרודף בעיקר את השיעים, נוצרים וישראל.   

תקופת הנוכחות הרוסית (1722 – 1735) בשטחי החוף המערבי והדרומי הכספי, מאופיינת  כיציבה, רק באזורי הימצאות צבא רוסיה ובמיוחד בדרבנד.  

תקופת נדיר השאה (1735–1747) מחזירה את הסדר היחסי לאזור.  

התקופה שבין 1747 ל–1759 מאופיינת במלחמות בין שבטיות.  עם הקמת מדינת דרבנד (בין נסיכות אנדרי בצפון לנסיכות ארדביל בדרום) על ידי פטח עלי ח'אן דרבנדי  1759–1789, הסדר היחסי שוב חוזר לאזור,. בתקופה הזו, וכן זורמות קהילות ישראל מרחבי העדה לעיר דרבנד.  

בניו של פטח עלי ח'אן דרבנדי - אחמד ח'אן דרבנדי ואחריו שיח' עלי ח'אן  דרבנדי, לא מצליחים לשמור על השגי אביהם.   

                                                             

בסוף המאה ה-18 מדינת דרבנד מתקבצת לממדי נסיכות בין נחל דרווג לנחל רובס (המרחק ביניהם כ–20 ק"מ). בתקופה הזו קהילות ישראל מרוכזות בגושים סביב ערים מרכזיות כגון רֵשְט, שִרְוָון, דֵרְבֵּנְד. 

גוש הגדול שבינהים , הגוש הדרבנדי , משתרע בין הגדה השמאלית של נחל קוּדִיאַל בדרום לנחל סולק בצפון (בין שפך קוּדִיאַל לשפך סולק כ–210 ק"מ) ובין החוף המערבי הכספי להרי קווקז. 

   

לקראת סוף המאה ה-18 , עדת ישראל הכספית הייתה מורכבת משלוש גושי התיישבות עיקריים:

גוש דרבני , גוש שירווני וגוש גילאני

 

רשימת קהילות ישראל וקהילות קשר של העדה הכספית בסוף המאה ה-18:                                               

אַבָסֹבוֹ – דֵרְבֵּנְד.  אבסובה.   אגלבי.   אוגוז\ורטשן.  אוטמיש.  אורוג.  אורמיה.  אַחְמַד – קֵנְט. איהביק.  איזמיר. אַנְדֵרִי.  אסטרחאן. אקסאי. אקקרמן. ארקני.  ארקס.  ביילוקניבייליה – צרקוב.  בוקו.  בַּש – גוּז.  ג'והוד -גַטטָּה - דַרַאִי – גַטטָּה.  גוסרי.  גורגאן. גייאוג - צ'אי.  גִילְגוֹת.  גָלַאִי - גָ'רַגּ.   גָלַאִי - חַנְגָ'ל.  גליץ'.  גַ'רַג.  גְרִיז.  גַרְצ'וֹג.  גנג'ה.  גרוזני.   דורגלי.   דֵירֵיבְנִי  גִ'ידוֹב\פַּנְג' - דִי. ונדסבק – אלטונה.  זאלם.  זובותל. זיזיק. חונוך.  חוצ'ני.  חוֹשְמַמְזוּל.  חָמַאִי – דִי. חותוד.  חלות.  חנאבדי.  חסוויורט.  טג – בסר.  טַמִיר - חָ'אַן – שוּרַה.  טוֹרּכוּ.  טפיג.  ייוולח.  יכסאי.   יַנְגִי-קֵנְט.  מֵגָ'לִיס.  מגרמקנט. מוּגֹרְטִי.  מולבקי.  מונגולוקנט.   מְיוּגִ'י.  מְיוֹשְקְיוּר.  מַמְרֵץ'.  מַרָגַה.  נַבְּרַן.  נוגאדי.  ניזעבד. נלצ'יק.  סלוניקי.  סלטה.  סַלֵק.  סנצ'י. סרגו – קלה.  ענג'י.  פַדָר -מוֹרְדוֹב.  פֵּטְרוֹבְסְק.  פיטה.  פַרָחְעַבָּד.  צִ'יר-יוּרְט.  קוטקשאן.  קורדוון.  קלאקוראיש. קרבנדיר. קתרוך. רוסטוב.  רֵשְט.  שברן.  שודוג.  שֵמַכִי\ שִירְוָון.  שקי\ נוחה.  

קהילות ישראל בגוש דרבנד , על מפת רוסיה - ראשית המאה ה - 20 (קהילת דרבנד)

אוגוז

גנג'ה

ייוולח

גיאוג-צ'אי

שְמַכִי/שִירְוָון

גלאי ג'רג

מיוג'י

קורדוון

שקי

שודוג

רוסטוב

זלאם

קוטקשין

שברן

פדר/מורדוב

קהילות ישראל בגוש שירוון , על מפת אזרביג'ן - סוף המאה ה - 20 (קהילת דרבנד)

רשט

לחיג'ן

פאומן

(חרגמא (מקומה לא ידוע

קהילות ישראל בגוש הגילאן , על מפת איראן - סוף המאה ה - 20 (קהילת דרבנד)

תיאור קהילות ''עדת ישראל הכספית''

                        

                                    אַבָסֹבוֹ - דֵרְבֵּנְד

רוסיה,  דאגסטן. מוכר גם בשם ג'וּהוּד בּוּלַג ובשם כפר ג'ידי בית העלמין.  ממוקם כ - 4.5 ק"מ דרומית לחומת עיר מבצר דרבנד. (במפת ווילבוא סומן תחת אות - B ובשם כפר ג'ידי).​                         

בית העלמין "ג'והוד בולג" במבט למזרח . (צילום 1994)

"ג'והוד בולג"  במבט למערב מהכביש הראשי (צילום מ-1994)

עבבסבו זה ביטוי רוסי לבעלות  השאה עבבס הגדול (מלך פרס 1587 - 1629) על הכפר.   

את הישוב הזה תושבי ג'לגן (כפר שכן שעל פיסגת הר ג'לגן) מכנים בשם "ג'והוד בולוג" (מעיין היהודי),

על שם מעיין ומקווה מים שסמוכים ליישוב.  

כתוביות על מצבות בבית עלמין של ישוב הן בעלי כתב עברי מרובע המתוארכות בין השנים

התמ"ו (1686) ל - התק"ץ (1830).

קטע ממפת ווילבוא (קצין הימי של פטר הגדול ב – 1722)

РГВИА  ф. 349. Оп. 12.  Д. 1969

A   -  דרבנט (דרבנד על חוף הים הכספי)         

B   -  כפר  ג'ידי (כ – 4.5 ק"מ דרומית לדרבנד)

C   - הכפר אבוסובה

D  - הכפר רוקלי

E   - הכפר סדמיס

שנת התמ"ו (1686) היא שנת הופעת מצבת ישראל הקדומה בקרבת דרבנד.

באותם הימים אליגולה הנו סולטן/נציב דרבנד.  כעבור מספר חודשים בשנת 1687 הסולטן/נציב דרבנד הנו יסאק .  בימים ההם ישנה מגפת דבר באזורי החוף הכספי.

 

בשנת 1718 כותב קצין מודעין צבא רוסיה : " אגץ' (5 ק"מ),  לקראת  דרבן (דרבנד) לרגלי הר אחד  (סמוך למקום שבה נמצאת המצבה משנת התמ"ו) יושב  כפר אשר בו כרם ועצים נטועים והפרדסים וכל זה של סולטן דרבני ומאותו פרדס  דרך  המובילה לדרבן  ...'' 

                                 

שמו של הישוב "ג'והוד בולג" (מעיין היהודי) מצביע על בעלות בני קהילת ישראל החיים בישוב על האדמות שהo יושבים עליהן, על האדמות אשר קוברים את מתיהם ועל האדמות אשר מעבדים את גידוליהם.  כנהוג בפרס במאה ה-17 ברכישת אדמות ומעיינות - גם הזכויות על הדיג  בשפך הערוץ אל הים הכספי שייך לתושבי היישוב ג'והוד בולג. 

                                                

היחס הטוב לישראל במקום גילו רוב שליטי האזור במאות 17 – 19, הכוללים החל מהקלות על מיסוי עד למתן חסות כך שב - 1799, השייח' עלי ח'אן (נסיך\שליט) דרבנדי, אישר לתושבי ג'והוד בולג לעבור ולהתגורר בין חומות העיר שרוב תושבי העיר הין שיעים.

מקור המים - המעיין נמצא בערוץ ההר במרחק של כ-200 מטרים מערבית לבריכה שבישוב. 

מי המעיין מגיעים לבריכת היישוב דרך מובילי מים העשויים מחרס , חלק כצינורות, חלק כחצי צינור, חלקם מכוסי משטחי אבנים וחלקם גלויים וכל זה לאורך שביל המקשר בין המעיין לבריכת היישוב.  הצינורות וחציי הצינורות (צינור חתוך באמצע לאורכו) הן באורך של כ-40 ס"מ, הקוטר כ-15 ס"מ.   לבתיהם מבריכת היישוב תושבי הישוב הובילו מים באמצעות כלים לנשיאת מים על הכתף או על הגב.

1799 בני קהילת "ג'והוד בולג" עוברים לעיר דֵרְבֵּנְד  בחסות שיח' עלי ח'אן  דרבנדי.   

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני.  "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 41.

דֵרְבֵּנְד  –  Дербенд (דר–שער , בנד–חישוק) - שער החישוק.              
דַרְבֵּנְד הוקמה על ידי חוסרוב הראשון אנושירוון השאה פרס בשנות 531- 579  על דרך השיירות במקום הצר ביותר בין החוף המערבי של הים הכספי להרי הקווקז , כאחד ממעברי החומה הפרסית המקיפה את הממלכה הפרסית.
מפת דרבנד תקופת פטר הגדול קיסר רוסיה (1721 – 1725) 
חשיבותו  האסטרטגי של מבצר דרבנד בהיותו בעל חומות החוסמות את דרכי המסחר במעבר המישורי הצר ביותר בין החוף המערבי של הים הכספי להרי קווקז, חתם את גורלו.                            חומותיו נבנו במקום על ידי חוסרוב הראשון אנושירוון שליט פרס (531 – 579) כחלק ממערך הגנתי סביב האימפרייה הפרסית. 
לאור האמור לעיל מכאן שמה של העיר דרבנד : דר – שער, בנד – חישוק , תרגום שם העיר הוא שער בחישוק.  כאבן שואבת בכל תקופה  ותקופה, הצבאות החזקים  ביותר שלטו בדרבנד  ועמים רבים התחלפו בין חומותיו. 
צפונית לחומות דרבנד נמצאת חלקת הקברים "קירכלאר" ('ארבעים' בפרסית) הקדושה לכל הדתות בעיר.  על המצבות נמצאות כתוביות בשפה ה''פהלווי'' אשר הייתה בשימוש בדרבנד וסביב לה עד מאה ה – 7 לספה''נ.
(צילום 1932. גניזת הצילומים של רוסיה)
צילום של רובע ישראל בדרבנד , ראשית המאה ה-20
דרבנד במבט למזרח - 1990 בקירוב
החומות , גובהן כ - 12 מ' , בנויות מאבן צדפים מקומית וחוסמות את המעבר המישורי הצר ביותר
(כ - 2.5 ק"מ) .  העיר מחולקת ע"י חומות רוחב לשלושה רובעים :                                                  
עליון  - מבצר,  מקום מגורי השליט וחייליו .   
תיכון - מאוכלס ע"י תושבים פרסים . בימי התקפות על העיר השליט הורה על הכנסה של תושבי הסביבה לתוך הקובע התיכון על מנת להגן עליהם.       
תחתית -  ב - 1578   גרו בו רק התושבים  ההיוונים.    העות'מנים רוששו את העיר            
                                                                                 Чулков М. описание Росс.  коммерции.. М.1785                                                                                    

פטח עלי ח'אן דרבנדי במהלך השנים 1759 – 1789 הרחיב את נסיכותו לממדי מדינה (בין נסיכות אנדרי לנסיכות ארדביל) אשר בירתה דרבנד.

נסיכות דרבנד בסוף המאה ה–18 תחת שלטון שיח' עלי ח'אן דרבנדי (1797–1806) גובלת בצפון בנחל דרווג, בדרום בנחל רובס, במזרח בחוף הים הכספי, במערב בהרי קווקז והיא כוללת את היישובים:  ג'והוד  בולג, אגלבי, ארבליהר, בלידג'י, מללה-קנט, מללה-חליל, סליק, נוגדי, קולר, אגד-אוגלי, ג'לגן.

בשנת 1806 רוסיה כובשת את דרבנד בפעם הרביעית. דרבנד מקבלת תפקיד מרכזי בשליטה על הקווקז ושומרת עליה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה–19.

 

ב - 1830 בעקבות מגפת כולרה אשר פוקדת ישובי חוף המערבי ים כספי,  במחצית הדרך בין דרבנד ל"ג'והוד בולג"  הוקם בית עלמים ישראל דרבנדי.   את בית העלמין של "ג'והוד בולג"  בני הקהילה פוקדים רק ב – ט באב.  ב - 1860  14 במאי שלטונות רוסיה מבטלים מנהל צבאי בדרבנד ובני המשפחות הרבנים  עולים לירושלים.  

      

בירושלים (בתוך החומות) ב–1866 גרים בני משפחת רבני דרבנד:                                         מנשה מזרחי בן ה - 50.  מס' 182,                                             

(יפת)  מזרחי בן  ה - 70.  מס' 220.,                                                                                    

לאה (אלמנה) ר' בנאה בן ה – 78 במותו.,  אלמנות ... דף 13.   

אוכלוסיית ישראל  בירושלים 5650  נפש.                                                                                      לוח שמות בני ישראל דקק הספרדים היושבים   בעהק  ירושלמית  שנת  תר"כו.  מיכל 507, ארכיון עיריית ירושלים.                                                                                                                                     

יאיר פז חוקר מהאוניברסיטה העברית מתאר אחת מהתיישבויות של משפחת רבני דרבנד  בירושלים מול שער שכם – 

''חלק נוסף מהשטח ... ששכן ממזרח (לרחוב הנביאים) נרכש כנראה כבר באמצע שנות השמונים, על ידי יזם בן העדה הגורג'ים בשם אברהם אליגולה – שווילי, שהקים עליו שכונה  'לטובת אחינו הגורג'ים' וקרא לה 'אשל אברהם'...   שכונה .. היחידה העומדת במרחק איזה רגעים  מהחומה על יד שער שכם (באב אל עמוד – שער העמודים) הנקרא בערבית 'באב אל עמוד' נקרא 'אהל אברהם' ... והשניה נבנתה על ידי אחינו האשכנזים... בשם בתי ישראל בק.  שכונות אלה היו מלאות אוכלוסין, יותר משלושת אלפים נפשות מכל העדות: חלבים, בני ארם צובא, דמשקאים, בבלים, פרסים, מערבים,  אשכנזים, גורג'ים,  כורדים ודגי סטנים.   ולכל העדה ועדה היה בית כנסת מיוחד ...''

יאיר פז.  אוניברסיטה עברית.  ירושלים.  2014. עמ' 274, 276.

עם כיבוש דרבנד ע"י הבולשביקים ב–1920 החל דיכוי של קהילת ישראל ונפסקה העליה לארץ ישראל.
                                                                  1932, זקן עברי צועד ברחוב בדרבנד                                         
                                                                                ארכיון צילומים-רוסיה

רבני דרבנד ''... בזמן שבאו מאבא-סבא (אבסובו) להתיישב פה, במאה התשע עשר, הם 

אחד ר' בניהו, (ר' בניה בן מאיר נולד ב-1772-1842 כיהן עד 1810 א.י.) 

ואחריו נעשה לרב וראב"ד על כל מדינת דאגעסטאן ר' אליהו מזרחי, (1781–1848  כיהן בשנות 1810–1848 א.י.) 

ואחריו הרב החכם תורני והשלם הצדיק והחסיד ר' יצחק בן יעקב מזרחי, (1795–1877 א.י.)

ובחייו ישב על כסא הרבנים בנו ר' יעקב מזרחי אשר הוא כעת רב בעיר דרבנד (1846–1917)          יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884 עמ' 56 – 57.  287 – 288

ד"ר מרדכי אלטשולר  אגרות ותעודות מארכיון  הרב ר' יעקב בהרר"יץ יצחקי ז"ל ירושלים תשל"ד (1974)

 

חידוש העליה לארץ ישראל (עליה לירושלם כפי שכינו בני הקהילה) 

בשנות ה-70 של המאה-20 במזרח הקווקז העיר דרבנד מכונה "עיר יהודית".  באותם הימים בעיר מתגוררים 60,000 תושבים ובתוכם 11,000 מקהילת ישראל.   

1971 תושב דרבנד ת. איסייב במוסקבה פונה ללשכת יושב ראש נשיאות הסובייט העליון פודגורני בבקשה לעלות לישראל.  

בשנות ה-70 של המאה-20 במזרח הקווקז , דרבנד מכונה "עיר יהודית".  

1972  בני קהילת דרבנד עומדים בראש העליה ממזרח קווקז.  

2018 קהילת ישראל בדרבנד מונה מאות בודדות של אנשים. רוב יוצאי הקהילה חיים בישראל.   

 

                                                                       

חלק ממאכלי הקהילה המסורתיים מן הטבע:
גפן - (עוֹנְגוּר - ענבים בפד''ע- פרסי דרבנדי עברי)                                               
בתמונה נראה שלום חזקייב יליד דרבנד ממשיך במסורת מבית אביו  במקום עבודתו בחדרה ומגדל ענבים. הגפן משמש למאכל בצורתו הטבעית- ענבים, בנוסף גם ענבים מיובשים (לחורף) וייצור יין.
(צילום 21/7/13)
 
קוּטוּם - הינו שם הדג ממשפחת הקרפיונים , חי בים הכספי , בגיל 11 שנה מגיע לאורך של 66 ס''מ במשקל 4 ק''ג. נוהגים לאוכלו על האש , מיובש ומבושל .
טַרָה - שם הצמח בניב פד"ע (פרסי דרבנד עברי), בעברית חלמית  ובערבית ח'וביזה . 
השימוש העיקרי בו הוא למרק מעלי הטרה אשר הינו סמיך ומשביע.   הצמח מצוי בדרבנד, סביבתה  וכן ברחבי ישראל (בעיקר בשרון ושומרון).

אַחְמַד - קֵנְט  רוסיה, דגסטן - ("ישובו של אחמד") כ - 2 ק"מ מערבית למג'ליס, כ – 50 ק''מ צפונית מערבית לדרבנד.

בנסיכות 'כאיטג' ב-1774 נתיני אוסמי (שליט כאיטג) מונים 250 משפחות ישראל בכפר מג'ליסו הסמוך לישוב מג'ליס ובכפר אחמד – קנט.  מס הנקבע לישראל הוא רובל אחד(מטבע רוסי) סך הכול, אבל סוחטים מהם פי 20.                                                                                                                                                      Gmelin S. St.  № 4.  Peterburg 1784. Путешествие по России.  ч.4.  ст. 100                                     

אַנְדֵרִי רוסיה ,דגסטן - ישוב כ–180 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.                                    

בעבר בירת נסיכות אנדרי.  יהודים (נמלטי ג'והוד  גטטה) הגיעו למקום ב–1752.  על יהודים באנדרי נאסר  ללבוש בגד מכובד ולרכוב על הסוס.  ביישוב ישנו בית עלמין יהודי.  בסוף מאה ה-18 יהודים נמלטים מאנדרי לעיר גרוזני  ונלצ'יק.                                                                           

Материалы для новой истории Кавказа с 1722 по 1803 г. ч.2 По Буткова. СПб. 1869.  ст. 14    

בַּש – גוּז  אזריה. בית העלמין המיוחס לישראל ממוקם כ-10 ק"מ דרומית מערבית לגובא, על הגדה הצפונית (שמאלית) של נחל קודיאל בחורשת האגוזים.   

"בש – גוז" (חמשה עצים היוצאים משורש אחד). מוכר גם בשם "קונצ'ול" (תחתית הבאר באזרית).   במקום כ-60 מצבות -חלוקי נחל בגובה 30  ס"מ ללא כל סימנים עליהן.   על פי הסברה הקהילה בעלת בית העלמין הזה עברה לגילגות בתקופת חוסיין עלי ח'אן גובא (1758-1722).

א.י

גִילְגוֹת    

היישוב הישן -  אזריה, בית העלמין.  כ–2 ק"מ מערבית לגובא (קובא) על גדה צפונית של נחל קודיאל.  נוסד בידי פליטי בש–גוז (נמצא כ – 10 ק"מ בעליית הנחל קודיאל) על שטחה של נסיכות קולקת (גילגות) המשתרעת צפונית לנחל קודיאל.

א.י

נסיכות קולקת (גילגות בהגה בפד"ע פרסי-דרבנדי עברי) נזכרת בהתכתבות יונגר מושל דרבנד ב– 1723                                                           

                                                                                 Переписка … от Юнгера.  1723 г.   13 января                                                                                      

נוף בית העלמין גילגותי (היישוב הישן) על הגדה הצפונית של נחל קודיאל
חריטה על כתר התורה (שנמצאה בקובא) - "זה  כתר תורה  שהקדיש  אותו  לה'  יחיא  בר רבי יחיאל,  נכתבו שורות אלה בחודש חשוון שנת ה'תקכ"א (שנת ה-1760) ליצירה אחר חורבן גאלגאטא".                                                                                         
צ'ורני  עמ' 120                                                                                                                    

היישוב החדש - אזריה.  כ–80 ק"מ דרומית מזרחית לדרבנד.  המצבה הקדומה במקום היא משנת 1807. בתקופה הבולשיביקית כונה "ייוורייסקהיה   סלובודה" – (הרובע האדום-הגדרה בולשביקית לרובע היהודי), כיום מכונה "גירמיזי גסבה" .                                                                        (בשנת  1929 היישוב גילגות החדש צורף אדמיניסטרטיבית לעיר גובא) 

א.י

הראשונים אשר התיישבו  בגילגות החדשה היו שלוש עשרה משפחות יוצאי גילגות הישנה.  

לכן המקום קיבל את השם ''טוזא גילגות'' (גילגות החדשה). 

בית הכנסת נבנה בתקופת שיח' עלי ח'אן  כנראה ב –1796.                                                          יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875) ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884 עמ' 120. 

היישוב החדש קלגל (כך מכונה כאן גילגות) על מפת צבא רוסיה ב - 1796                                                                                                                                                 

גָלַאִי  גָ'רַגּ  אזריה. ''כ–120 ק"מ דרומית מזרחית לדרבנד. שרידי בית העלמין של קהילת ישראל ממוקמים מערבית לישוב דיוויצ'י.  השליט  המקומי השתמש במצבות של קהילת ישראל לבניית ארמונו ובמהרה נפטר , בני משפחתו עברו לגור בארמון ...

על אחת המצבות בבית העלמין חרוט - יצחק בן מרדכי הנפטר בשנת תקל"ו (1776) ''                      יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ.121                                                                                                                 

גָלַאִי חַנְגָ'ל רוסיה דגסטאן. בית העלמין של קהילת ישראל נמצא כ–40 ק"מ דרומית לדרבנד.  

שוכן על גדה הדרומית של נחל גיורגיונצ'אי סמוך לכביש הראשי דרבנד - בקו.                                                  

קהילת ישראל  במקום נוסדה ככל  הנראה במחצית השנייה של המאה ה-18 ע"י יוחנן בן יצחק שירווני (שמכי), בבעלותו הייתה תחנת קמח שהופעלה ע"י מי נחל גיורגיונצ'אי. 

במהלך  השנים  1965-1938 עברה  קהילת ישראל כולה לדרבנד. 

שושן בת רפאל בת הישוב.

 

1867 - " ה' אלול שנת ה'תרכ"ז שמות  ראשי המשפחות ביישוב:

קמואל ב"ר עקביא,  עתניאל בר ר' אדוניהו,  גדליה בר בניאו,  אליהו בר רחמים,  אברהם בר ניסן, הונה בר רחמים,  מעשיה בר עומרם, חנניה בר בנימין, מוכאל בר צפניא, יששכר בר עוזיא,  צדקיא בר ישובה, עבדיא בר שפטיאו, יוחנן בר יצחק, אליאו בר מתניאו, ישראל בר ניסן,  בניאו בן גדליא, שמריא בן צדקיא,  ירמיא בר חזקיאו.                                                   

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884 עמ' 334.

                                                                                                                                 

בתקופה  הבולשביקית בשנות ה-20 וה-30  של המאה ה-20 , במהלך מסע נגד דת ישראל , הוחרם בית הכנסת בגלאי חנג'ל לטובת צרכי השלטונות. רבי רפאל בן רחמים , גבאי בית הכנסת אסף ספרי תורה ושאר ספרי קודש על מנת להצילם  ,לקחם לביתו ושם ערך תפילות במניין.  

ראש היישוב,  עברי  אחד, אשר  הצטרף  למפלגה  הבולשביקית,  בא בליל שבת לרפאל בן רחמים ודרש ממנו לקחת בידו מנורת נפט אך ר' רפאל לא הסכים לחלל שבת ועל זה  נשלח למאסר.

ב–1927 ביישוב גרות 53 משפחות ישראל ו–12 מוסלמיות.                                                   

                                                                                                                                    РГАСПИ  Ф.272.о. 1. д.117.л.17                                                                                                            

סקירת חיי הקהילה הובאה לפרסום בישראל ע"י אחת מבכירות הקהילה בֻּקְיוּל עקיבייבה בספרה

''זכרונות בקיול '' (נולדה ביישוב בשנת 1929, משפחתה היא האחרונה שעזבה את יישוב ב- 1966)  

זכרונות ביקיול (ניב פד"ע)  2008           

דף מתוך "ספר רפואה" של רבי רפאל (1887 גָלַאִי חַנְגָ'ל - 1943 גָלַאִי חַנְגָ'ל) בן רחמים (8\1866 -...) בן אליהו (1825 -...)
משפחה מגלאי חנג'ל בשנות ה – 50 של המאה ה – 20                     

גַ'רַג  רוסיה דגסטן.   כ–30 ק"מ דרומית מערבית לעיר דרבנד ממוקם בית העלמין של קהילת ישראל.  המצבות הקדומות במקום הן משנת התק"ץ (1830).  קהילת ישראל נוסדה ע"י יוצאי אבסובו בקרבת הכפר תינית על הגדה הדרומית  במעלה  נחל רובס בסוף המאה ה–18.

                                         

                                         פינחסוב אסף בן ר' יותם בן ר' פינחס בן ר' הלל בן יעקב (1881 ג'רג -                                             1920 דרבנד) ראש המועצה העברית הלאומית, מפקד כח ההגנה                                                   העברי - דרבנדי , הוצא להורג בידי הבולשביקים בדרבנד ב-20 נובמבר                                           1920.                                                                                                               

משפחתו של אביו, רבי יותם עברה  לדרבנד מהכפר ג'רג  ב-1893.   

אסף למד  תורה  אצל  אביו  והמשיך  בדרבנד  אצל רבי  יענגיל (רבי יעקב בן רבי יצחק).  ב-1897  למד  בישיבה בקובנה  (קאונס). 

1902- מורה  בבית  הספר היהודי–רוסי בדרבנד.    

1906- ציר  בוועידה הסוציאליסטית בלונדון. 

1909 -  מנהל בית הספר היהודי בעיר סמרקנד. 

מייסד ספרות בלשון פרסי דרבנדי  עברי ובשנותיו האחרונות עבד על מילון פד"ע (פרסי דרבנדי עברי). המילון הובא לארץ ב -1976.

"יומנו של אוריאל פינחסוב" (פד"ע)  1950.     

א.י.  

 

                                                         

גַרְצ'וֹג  רוסיה דגסטן.  בית העלמין של קהילת ישראל ממוקם על הר כ-30 ק"מ דרומית–מערבית לדרבנד.    המצבה הקדומה ביותר שנמצאה בבית העלמין של קהילת ישראל במקום היא משנת תקי"ה (1750). 

בני הקהילה התפרנסו מגידולי שדה וגידול תולעי משי.

ב–1918 בני הקהילה נמלטו  לדרבנד והצטרפו אליה.  

22  איול  (1840)  ...  ועוד  ספר לי  שיש  בקארצק  אשר תחת  ממשלתו שני מיני יהודים, המין  הא' נקראים יהודים זיליפלי (זלעפה–פחד עז, חרדה),  יש להם שתי מזוזות  והשני נקראים  בשם בני ישראל סתם ואינם מתחתנים ביניהם  ...   

שמות בני קהילת קרצ'ג ב – 1840  אחיטוב בן ניסים.  דוד בן אלעזר. לשכרי בן נסים.  נחשון בן חזקיה. רבא בן אלעזר.  שלתיאל בן אלדד.  שפטיה בן צדקיאל.                                                        פירקוביץ'  אברהם בן שמואל.   אבני  זכרון.   ווילנא   תרל"ב   לפ"ק.  עמ. 58, 66.

יוצאי קרצ'וג (גרצ'וג) ב-  1790 התיישבו סמוך לכפר ממרץ'.

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875)  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 348-345.

דֵירֵיבְנִי גִ'ידוֹב/פַּנְג' דִי (כפרים יהודים / חמשה כפרים)  רוסיה דגסטן. 

בית העלמין של קהילת ישראל, כ – 25 ק"מ דרומית מערבית לדרבנד.

 "כפרים יהודים" – היישוב מופיע על מפת צבא רוסיה משנת 1796                                                                 

                                                                                                                                РВИА. ф. 846 оп 16 д 2807 л 2-1  קהילת דרבנד - אריאל ישי חדרה 2016 עמ' 34. (מספר 24 מסמן את היישוב  בשם כפרים יהודים)

''אנחנו קהל ישראל בכפר חילי – פענזשדי  מודים לכבוד אדוננו, כי חמשה עשר בתים  יש אצלנו בתוך הכפר של המושלמנים (מוסלמים) הזה...                                                                                    הרב ושו"ב  שמואל במוהר"ר יהונתן, גבריאל בן קרדש, דן ב"ר רזיאל, חנוכה ב"ר אברהם, יוסף ב"ר  משה, יחיא  ב"ר רבא, יעקב ב"ר אהרן, יעקב  ב"ר יצחק, יצחק בן מתתיה, ישראל בן טבת, מנשה בן אברהם, מרדכי בן אהרן, פסח בן בורר, רחמואל בן המיאל ''                 

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני -  "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875) ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ.88.                                                                                                                 

מצבות היישוב הן מהמאה ה – 19 והמאוחרת שבהן היא משנת  1928.                                                            

''אנחנו קהל ישראל בכפר חילי – פענזשדי  מודים לכבוד אדוננו, כי חמשה עשר בתים  יש אצלנו בתוך הכפר של המושלמנים (מוסלמים) הזה...                                                                                    הרב ושו"ב  שמואל במוהר"ר יהונתן, גבריאל בן קרדש, דן ב"ר רזיאל, חנוכה ב"ר אברהם, יוסף ב"ר  משה, יחיא  ב"ר רבא, יעקב ב"ר אהרן, יעקב  ב"ר יצחק, יצחק בן מתתיה, ישראל בן טבת, מנשה בן אברהם, מרדכי בן אהרן, פסח בן בורר, רחמואל בן המיאל ''                 

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני -  "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875) ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ.88.                                                                                                                 

מצבות היישוב הן מהמאה ה – 19 והמאוחרת שבהן היא משנת  1928.                                                            

דַרַאִי גַטָּה / ג'וּהוּד גַטָּה  רוסיה דגסטאן. עמק מעבר / מעבר / הגיא היהודי – אזור ובו קבוצת כפרים הסמוכים ליישוב מג'ליס (עמק העצה) נמצא כ–40 ק"מ מערבית לדרבנד.                                                                                                      

''... נבנה הכפר (מג'ליס) בשנת 1580 ע"י אכמעט – האססאן בן עלי אוצמי מושל על ארץ קייטאג ... סמוך לאזור נמצא בית העלמין (של קהילת ישראל) והמצבה הקדומה היא משנת  1742  ... (מייסדי הקהילה הם יוצאי)  ז'והוד גתתה מהכפרים חבראי, חקלאי, זוורי התישבו במקום ... ''     

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875) ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ.68. 73   

                                                                                                              

ב - 1752 חלק מבני קהילת ג'הוד גטה נמלטים צפונה ליישוב בשם אנדרי.                                                      Материалы для новой истории Кавказа с 1722 по 1803 г. ч.2 По Буткова. СПб. 1869.   ст. 14 

חוֹשְמַמְזוּל  רוסיה דגסטאן.  שמו של היישוב כיום הינו רובס.  כ–20 ק"מ דרומית לדרבנד.

יישוב עם קהילה ישראל אשר נמצא מול היישוב אגלבי על נחל רובס.  נחל רובס מפריד בין אגלבי לחושממזול, שני היישובים עם קהילות ישראל.  שפך נחל רובס נמצא 30 ק"מ דרומית לדרבנד.    הקהילה מתוארת ע"י טשארני בספרו ספר המסעות 1884.

                                                                                                                                   

חיי קהילת ישראל ביישוב התקיימו כבר ב–1873  וב–1918 נמלטו לדרבנד כל בני הקהילה.   

13 משפחות שנשארו ביישוב נרצחו ע''י שכניהם.  בשנות ה-20 , 45 משפחות חוזרות ליישוב.                                                                                                                 РГАСПИ   Ф.272.о. 1. д.117.л.9                                                                                                                                                                              

חָמַאִי דִי  רוסיה דגסטאן. בית העלמין של קהילת ישראל , סמוך ליישוב (גימאי די).  

הקהילה נוסדה בידי יוצאי ג'והוד גתתה  וסלק.  רשימת בני הקהילה:  רב ושו"ב עובד ב"ר  מוקדושי. אבטלים (אבטליון) בן אלישע, אברהם ב"ר יוסף, אברהם ב"ר משה, אוהיל ב"ר כודדת, אלחנן ב"ר רחביה,  אלקיה (חלקיה) בן אלישע, אפרים ב"ר חנוך, אפרים ב"ר נקדימון, דוד ב"ר יהודה,  הינתה ב"ר כודדת, זבולון ב"ר שמעי (שימעי), יהודה בן  גרשום, יעקב בן בנייהו, ישעיה ב"ר ניסן,  כודדת בן חנוכה, מיכאל ב"ר ניסן, מנשה(מנשר) בן כודדת, מרדכי בן חייבת, משה ב"ר אברהם, משה ב"ר אפרים, רבה ב"ר  חנוך,  שבתי בן צמח (צימח),  שמואל ב"ר חנניא (חננייה).                 

שמות על מצבות - תאלעה ב"ר יהודה (1816), עזריה ב"ר אהרן (1822).                                    

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875) ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ.  83 – 84. 232.

טַמִיר - חָ'אַן  שוּרַה  רוסיה דגסטאן.  כיום - בוינקסק כ–130 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.

''במאה  ה-19 חיה בעיר קהילה יהודית לרוב אשכנזית. 

1834 - התיישבו בעיר כ-35 משפחות ישראל.

1840 - אברהם בן גלעד.  אליה בן מישאל. ר' משה בר אברהם. רחמוני בן מישאל.  שמעון בן יוסף.   בתקופה סובייטית באמצע המאה ה-20 פעל במקום מרכז להסמכת שוחטים.                             

1867 - בין תושבי העיר בזמני היו יהודים ילידי הארץ (ספרדים) בערך 90 זכרים, 80 נקבות, 35 בתים.  יהודים ילידי רוסיא בערך 70 זכרים, 50 נקבות. ... הרב החכם (הרב) שלהם (ילידי מקום) ר' שלום בן מלך מזרחי... ''               

יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז  משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה (1867 – 1875)  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 3 ,4. 

ציור בית הכנסת                                                                                                             שער בית הכנסת (צילום משנת 1994)

                                שושלת משפחת אהרונ(וב) הכהנים בטמיר - ח'אן שורה

                                                                ר' אברהם   

                                                                      |                                                           

                                                              ר'  משה כהן                                              

                                                               1910-1850

                                      אברהם כהן אהרונ(וב)  מיוצאי דשלגר (סרגו-קלה).                   

                                                                                    1870 – 1932

                                                                                   

              

חיים כהן     בנימין כהן       צדוק כהן                       משה כהן                      אלחנן כהן        אהרון כהן

                                                                                           (בקירוב)1894 – 1964       

                                                       גרשום כהן  (צילום מ-1994)

                                                                            1917 - 1998                                        

                                                             שמות ילדיו: אברהם כהן, ציפורה, אפרת, מלכה.

טוֹרּכוּ רוסיה דגסטאן.  העיר קומיקי ,על אוכף ההר טרקי (כיום בתחומי מחצ'קלה) כ–110 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.

ב - 1796.  בעיר (טורכו) 1,400 בתי פרסים,  ... בעיר מעט ג'ידי(שם גנאי ליהודים)                                                                                                             ЦВИА. ф.846. оп.10. арх. номер 18474 ч.1. (серебров).ст.12

    

ב – 1830 בעיר חיים גם יהודים.  

                          генерал-майор М. Ковалевский ... на Кавказе в 1830 году поручик  И. Бларамберг                                                                                         

1840- שמות ראשי משפחות בטרכו:

אביה בן אלעזר,  ר' אפרים בן חנינה,  דוד בן שבתי, דן בן שבתי,  חיים בן שלמה,  נסים בן שרבט,  רבא בן יוסף,  שמואל בן פרץ,  שמואל בן אברהם.   

אברהם פירקוביץ' "אבני זיכרון"  ווילנא  תרל"ב (1872)   

ב – 1847 לטורכו ישנה שכונת ישראל.                                       

Сборник газеты «Кавказ», 1847. Т. I, с. 27 – 28;   Волконский, 1847, с. 493 – 495   … еврейский  пригород Тарки 27 января 1847 г. Румянцев, с. 144 

                                       

ב - 1860 בעיר חיו 44  בתי  אב יהודים.  תיאור היישוב פורסם בשנת  1884 בספרו של  צ'ורני "ספר המסעות". 

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ'23 -25.

ב – 1867 מן הים ההוא יצאו לחרות עולם 5,440 בתי אבות, ומהם 51 בתי ישראל                             יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 30.

יַנְגִי-קֵנְט  רוסיה דגסטאן.  יישוב   כ–40 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.                   

       

יהודים באו  דרך  ...  קורדוון,  ג'והוד  גתתה ...  ישוב היהודי במקום התקיים במקום הנקרא "ז'והוד בולק" (מעיין היהודי).                                                                 

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ. 71.

מֵגָ'לִיס רוסיה דגסטאן.   כ–40 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.

ראה דראי גטטה  - ג'והוד גטטה.   

מג'ליס גטטה - (Маджалисла къатти (Маджали-ское ущелье - מג'ליס ערוץ/גיא          ג'והוג  גטטה -  (Жугьутіала къатти (Еврейское ущелье    - ג'והוד ערוץ/גיא

Из фондов Российской государственной БИБЛИОТЕКИ  Шамкалоб, Кур5ан Ибрагимович  1

1.Союзы сельский оБтцин Веркнего Кайтага (Ганк, Гапш и Муйра) 6 XVIII — первой половине XIX в.1

                                                                             2003  Российская государственная Библиотека   Махачкал                                                                                       

שנת  1840. שמות  בעלי בתים  הישראלים במנג'ליס שהם עבדי אדונינו הקיסר יר"ה:       

אברום בן ישראל,  אדם בן אפרים, אדם בן גד חודידית, אדם בן נתנאל, אבטליון בן נתנאל, אבטליון בן ישראל, בבי בן מחיר, בני אל בן ישחק, ברזילי בן ציראגי, גבריאל בן מלך, ג'בל בן מלך, זרובבל בן  ירמיה, חאייבד בן לוי, יגדאק בן יצחק, יונה בן אפרים, ישמעיאל בן רכב, ישראל בן אלישע, כלבא  בן ידידה, כלב בן גבדיאל, ללא בן כלבא, מיאל בן קרא קבא, מאיר בן לוי, מלך בן יסחק, מצליח בן יששכר, מרדכי בן נתנאל, מתתיה בן משה, ניסן בן ירמיה, סעדיה בן עמרם, עזר בן חנוכה, עזק בן נחמיה, עודי בן  חנוכה,  עזר  בן  חנוכה, עלי בן נתנאל, עקיבא בן אדוניה, עשהאל בן אליעזר, פדיה בן מלך, פסר בן מכאל, פראץ  בן אלחנן, צדקיאל בן קרא קבא, צדקיאל בן חנוכה, צפי בן נתנאל, קובא בן סימן טוב, קרא בג'אק בן מלך, רזיאל בן צמיקאי שאמי בן אלקנה, שבתי בן כלבא, שחו בן בלא, שלום בן  נח.    

אבני  זכרון   ווילנא  תרל"ב  לפ"ק  פירקוביץ' "אבני זיכרון"  ווילנא  תרל"ב (1872). עמ' 66, 67.

מוּגֹרְטִי רוסיה דגסטאן.  כ–12 ק"מ דרומית מערבית לדרבנד.

                                                      

בבית העלמין של קהילת ישראל הסמוך ליישוב  נמצאת מצבה קדומה משנת 1739.                          ישנם יוצאי  מוגטרי אשר נרשמו ברשימת אוכלוסין דרבנדי  ב–1873.                                                     

בחורף סוף שנת 1905  או  ראשית  1906  הותקפו מתפללים  בבית  הכנסת  בכפר,  5 איש  מהם  נהרגו  וביניהם  אשר  בן ...., סבו   של אשר (שוריק) זכרוב . בני הקהילה הגרו לעיר דרבנד.              יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"   ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ. 89, 91 – 94.

ְמְיוּגִ'י  אזריה.  בית עלמין.    נמצא כ–150 ק"מ דרומית מערבית לדרבנד.        

הדרך אליו היא על כביש שמכי – איסמעילי, בצומת בסקל, פונים לאיסמעילי , נוסעים עד גשר נחל מיודג'י. מהגשר נוסעים עם רכב שטח לאורך נחל מיודג'י כ-6 ק"מ  לבית העלמין של קהילת ישראל במיודג'י השוכן על גדת המיודג'י.

בבית העלמין במיוג'י, המצבה העתיקה היא משנת התר"ם. (1880).  כתוביות חרוטות על צד המזרחי של מצבות.   גובהם של מצבות כ-1.5  מ'.

א.י.  21.8.11       

            

רבני מיוג'י  - ר' שמואל ב"ר מרדכי, ר' בנימין ב"ר אברהם.  ר' אברהם הגיבור מכונה לאלא.  יום ד'  ג' ניסן התרכ"ח  13 מרץ  1868. 

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"   ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ'  196 – 107.

בתמונה מימין :

שריד מצבה הדרומית בבית העלמין מיוג'י.     

מבט לנחל מיוג'י דרך אבני הנחל לגשר כביש אספלט.  צילום משנת21.8.11               

 

בתמונה מעל :

אחד  מריכוזי שרידי המצבות של קהילת ישראל בבית העלמין מיוג'י.                                                                                                                                               

מְיוֹשְקְיוּר  רוסיה דגסטאן.  היישוב מוכר בשם נוגדי. 25 ק"מ דרומית לדרבנד.

שמו הוא על שם מחוז מיושקיור  אשר ב–1796 השתייך למחוז גובא.  מיושקיור התמקמה על הגדה  הצפונית של נחל גיולגריצ'י  וכ-7 ק"מ מערבית  לחוף  הים הכספי.  במקום, עד היום (2012) חיה  קהילה יהודית  המכונה  מיושקיורי.   

בקהילה היה מנהג בשם ''גוֹבְגִיל'' , חג שחל בסיום הפסח - יהודים במיושקיור עם צאת חג  מצות היו יוצאים לשדות, אוספים עשבים מיוחדים, מעלים אותם על  גגות  בתיהם  ומורידים אותם דרך ארובה וזורקים את העשבים  לתוך  תנור שבתוך הבית.

סונה אשת רבינא מיושקיורי.  פרדס חנה

מַמְרֵצ'  רוסיה דגסטאן.  יישוב כ–40 ק"מ דרומית מערבית לדרבנד.  

ממוקם  צפונית לנחל גיורגיונצ'אי.

קהילת יוצאי קרצ'וג ב- 1790 התיישבה סמוך לכפר ממרץ'.

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"   ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ'  348 -345                                                                                                       

עד 1918 היו ביישוב 97 בתים, מחסן ציבורי, בית ספר יהודי, בית הכנסת, מסגד,תחנת הדואר, 88 בתי יהיודים, 9 בתים של מוסלמים, גברים (יהודים) –241, (מוסלמים) – 18, נשים (יהודיות) – 222, מוסלמיות – 20.  אדמות  חריש  היו ליהודים – 3815 דונם, למוסלמים – 1417 דונם, ושדות ובהמות ועוד...    

                                                                                                 РГАСПИ  Ф.272.о. 1. д.117.л. 23.об                                                                                

מַרָגַה  רוסיה דגסטאן. היישוב ממוקם כ-28 ק"מ מערבית לדרבנד.

יוצאי כפר סלק אשר ישבו שם עוד ב–1707,  בשנת 1787 הובאו והתיישבו במרגה, מוגרטי,  רוקל,  המי די, פנג' די.  במקום שרדו מספר מצבות והקדומה מהן  של  ניסים ב"ר צמח ב' ניסן שנת ה' תק"א ליצירה.(1741).  בשנת 1816 ביקר ביישוב שליח מארץ ישראל.                                            

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 91.

נַבְּרַן  אזריה.  היישוב נמצא כ-22  ק"מ דרומית מזרחית לנוגדי(מיושקיור).                                                         

בשנת 1831 חיו ביישוב לפחות 7 משפחות ישראל.                                  

  Т.Мустафа-заде.(профессор).  Камеральное описание Кубинской провинции. (азер.) с.21-22

                                                                                                                                                          Баку.  Сабан. 2008                                                                                                                                                                                                                                                                                   

סַלֵק  רוסיה דגסטאן.  כ–38 ק"מ דרומית מערבית לדרבנד.

 

סמוך לחוּצְ'נִי דרומית-מערבית לגשר שעל נחל רוּבַּס , נמצא  "ג'והוד חרק" (מקום יהודי)  עם

"סו ג'והוד"  (מעיין יהודי) על הגדה של נחל רוּבַּס ישנם שרידי בית העלמין היהודי, שדה חרוש עם אבני נחל גדולים.

היהודים פוזרו לכפרים שונים בשנת 1855.                                             

                                                    Комаров А. Народонаселение Дагестанской области. 1869.ст.25   

המקומיים מכנים את המקום צלק.  בבית העלמין של קהילת ישראל נמצאת מצבה משנת 1767.  בבואנו אל תוך היער אשר שם בית הקברות הישן של ישראל, התבוננתי במצבות  ...  רבות אין  עליהן שום כתובת כלל, ורבות לקחו המושלמנים (מוסלמים) לבנין בתיהם. בין כל אבני המצבות  מצאתי אבן עם כתובת: יום שנפטר שאול... ברביעי בשנת ה' תקכ"ז (1767).  המצבה המאוחרת היא משנת תרי"א  (1851).                                                                             

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז" ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 86.

פַּדָר / מוֹרְדוֹב  אזריה.    כיום העיר חַצְ'מָז.  כ–80 ק"מ דרומית מזרחית  לדרבנד.       

בשנת 1637 אדם אולארי מעיד על קיום כתב עברי על שער מבנה נטוש.    

סביר להניח שזה תיארוך עברי כפי שנהגו בני קהילת דרבנד לחרות תאריכים על אבני שעריהם בסיום הבניה.                                                                                          

א.י.

פֵּטְרוֹבְסְק  רוסיה.  כיום מחצ'קלה בירת דגסטאן, כ–120 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.   

ליישוב נמל ימי.                              

ב1867 - בעיר פעטראווסק נמצאים: 61 יהודים ילידי רוסיא, ... 20 יהודים אנשי הצבא רוסיה.

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 20.

פַרָחְעַבָּד איראן. יישוב במחוז מזנדרן. כ–740 ק"מ  דרומית-מזרחית לדרבנד.  

קהילת ישראל התקיימה במקום בין שנת  1613/ 1614 ל–1668 בקירוב. 

נוף  מזנדרן במבט לדרום מהים להרים (2014)                                                                 פרחעבד. קברו של השאה עבבס הגדול

יסקנדר באק מונשי - ההסטוריון של השאה עבבס הגדול (1587 – 1629) מודיע על 15 אלף משפחות שהועברו מצפון קווקז לפרחבד במהלך השנים 1614 ו–1616.                

М. Алонцев.          Преподаватель РГГУ, научный сотрудник ШАГИ РАНХиГС , обозреватель     "Иран сегодня".  19.3.18.

 

                                                                                                                        

1613 אקטובר-1614 מרץ  השאה עבאס הראשון בנה את פרח-עבבד במיוחד עבור 200 היהודים  שעזרו לו בגרוזיה במלחמתו. הוא הביא אותם עמו (בין אקטובר 1613 למרס 1614), ומסר להם כברת – אדמה בלתי -מתאימה ליישוב, דרומית לים הכספי. היהודים סירבו להתיישב במקום , עד אשר נמצא מקום מתאים שנבנה (בשנת 1613) בעבורם, ולמקום החדש קראו פרח – אבאד (כלומר: קריית - שמחה).

א.נצר "פעמים" – 6.   מכון בן-צבי  ירושלים  1980.  עמ. 35, 39 – 40.

 

1613/ 1614 בצו שאה עבבס הגדול, נתיני פרס עם בני משפחותיהם בקחתיה, (כיום מזרח גאורגיה) נרשמים ברשימות פקידים פרסים.  בשלב הבא כל הרשומים מועברים למחנה קרזן על הגדה של נהר קורה ומשם מעבירים אותם וכן ביניהם גם יהודים לעיר קזבין ופרחעבד.               

Аракел Даврижеци.  Книга историй (1602-1662). гл.11. Шах Аббас 1,  который дозволил им заселить это место(Ферахабад) за услуги, оказанные ему в войне, грузинским еврейским отрядом  под предводительством  Элеазара.  Еврейская старина.т.10. Петроград. 1918. Ст.74.

1618 בפרחעבד מתגוררות 70 משפחות ישראל, 120 גרוזיניות, 250 מוסלמיות מקווקז,  400 ארמניות. לישראל ניתנו זכויות בדומה לזכויות ארמנים, כדי לפתח את סחר תעשיית המשי והיין. 1638  לסוחר מהמבורג, אוטטו ברוגמן, יש מכתב מהיהודי ראש קהילת פרח – עבד.                        

  Зевакин Е.С.  План  захвата Московским государством прикаспийских областей, предложенный голштинским послом Бругеманом (17 век). Тифлис 1933.  ст. 10 

                

1646 – 1648  בפרחעבד שולט אשרף   ובמחוז מזנדרן שולט מירזה קסים.                                                             Из  статейного  списка  русского посла А.Грибова. л.7. РГАДА.  посольские приказы

      

1660 - ''בולחסן (מומר היהודי)  הגיע לפרח–אבאד.  לדברי באבאי בן לוטף, בנה שאה עבאס הראשון את העיר פרח–אבאד במיוחד בעבור היהודים שהביא עמו מגרוזיה.   ... הסתייע  השאה  במלחמה  שהייתה בינו ובין מושל גרוזיה, טהמורס (או תהמורת בין אקטובר 1613  למרץ 1614),  במאתיים יהודים  מגרוזיה ולאחר הניצחון הוא הביא עמו כאלפיים (?) יהודים מגרוזיה (וגם ארמנים, גרוזינים ומוסלמים) ומסר להם כברת – אדמה בלתי – מתאימה ליישוב, דרומית לים הכספי.  היהודים סירבו להתיישב  במקום הזה, עד אשר נמצא מקום מתאים שנבנה (בשנת 1613) בעבורם, ולמקום החדש קראו פרח–אבאד (כלומר: קרית–שמחה).  יום אחד הזמין ראש העדה ח'ואג'ה לאלהזאר את בולחסן לשייט בים הכספי.    בהתרחקם  מן  החוף,  רמז לאלבזאר לשני משרתיו והם הפילו את בולחסן  למצולות  הים,  כך השתחרר העם היהודי מגזירת כובע-בולחסן.                                         א. נצר "פעמים" – 6.   מכון בן-צבי  ירושלים  1980.  עמ. 35, 39 – 40.   "כתבי אנוסים" הסתיים בינואר 1662.

במהלך  הניסיון  לאסלם את קהילת ישראל בפרח–עבד בני הקהילה נשדדו, נכלאו יותר ממאה גברים,  השלטונות  התאכזרו בהם אך לא שברו את רוחם.           

                                                                               Аракел  Даврижеци.  Книга историй. М. 1973                                 

1668 ס. רזין עם חבריו כבשו את פרחעבד ( לפני החורף , הרגו 500 איש ושדדו את כל הבתים).

 

Крестьянская война под предводительством С. Разина. 1954. т.1. ст.146                                  

Иностранные известия о востании Степана Разина. Ленинград 1975. ст. 177.                              

צִ'יר-יוּרְט רוסיה דגסטאן.  יישוב כ-170 ק"מ צפונית מערבית לדרבנד.

                                                     

ב – 1866 במקום קיימת קהילת ישראל.                  

יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני. "ספר המסעות בארץ קוקז"  ס"ט פטרבורג תרמ"ד 1884. עמ' 2.

רֵשְט איראן.  עיר - בירת מחוז גילאן כ-540 ק"מ דרומית לדרבנד.

1691 -  בין 27 יולי ל–25 אוגוסט הוצא צו של השאה סולימאן המגן על הנחות במיסוי בני קהילת ישראל במחוז גילאן.                                  

                                                                      Ирано – славика 2010 №2 (22).  И.В. Зайцев, К.П. Костикьян.        Указ сефевидского шаха Сулеймана еврейской общине Гиляна… ст. 48 – 49

1724 - ב24  דצמבר שנת ה-1724 מתגוררים בעיר רשט אשר תחת שלטון רוסי, סך הכול 75

משפחות יהודים, 157 נפש.                               

                      Рапорт  Матюшкина по … из книги  прошений  писем 1725 года из Кабинета Петра 1

1828 – 1855 מחוז גילאן מאוכלס בעיקר ע"י שיעים ...  הנוצרים גרים רק בעיר זינזילך 6–7

משפחות והם בעלי נתינות פרסית.  ה''ג'ידי'' כאן לא יותר מהארמנים והם גרים בעיר לגידג'ן  ועוסקים במסחר זעיר.   

 ИНИ по общественным наукам РАН.  Торговля России с Ираном (1828 – 1855). Архивные  документы, 1833 г. ноября 23.    Донесение за  № 9.  Ст. 95.  Москва  2016

שֵמַכִי/שִירְוָון  אזריה.  בעבר בירת נסיכות שירוון. כ-160 ק"מ דרומית מערבית לדרבנד. ב – 1734 שמכי נחרבה בידי נדיר שאה.  ב–1748 שמכי החדשה הוקמה בעמק נחל אקסאי. 

המצבות הקדומות בבית עלמין שמכי הן מראשית המאה ה-20.

                            האחים חנוכה וישעיהו ילידי שמכי , מרחוב ה"יהודים", כיום רחוב "תבריז" בשמכי.  (צילום 2011)